<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שמ"ה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מתני' המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה. [כ"ו, ע"א] שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד. ופי' רשב"ם שליא תיק של עור שגדל עם הולד ובאותו תיק השפיר הולד מונח ובשעת לידה יוצא לחוץ עם הולד ובשליא לאחר ארבעים יום לעיבור שנתעברה מטפת דם ונוצר מאותה טיפה הולד והשליא ואמר דאין שליא בלא ולד ובארבעים יום נוצר ומתרקם הולד ובבציר מארבעים יום אינו מרוקם כל צרכו ואינו ולד אבל לאחר ארבעים יום אפי' הפילה שליא תשב לזכר ולנקבה ואע"ג דכי חתכי לה לא חזינן בה שום ולד אין שליא לאחר ארבעים בלא ולד ואיכא למימר דנימוח לאחר ארבעים יום משנגמרה ריקום צורתו עכ"ל. ומפרש בגמרא [כ"ו, ע"א] כמה תהי' השליא גדולה דחיישינן לולד דתנו רבנן שליא תחלתה דומה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרת ואין שליא פחותה מטפח רשב"ג אומר שליא דומה לקורקבן של תרנגולין שהדקין יוצאין ממנה פי' רשב"ם אין שליא חשובה לישב עליה לזכר ולנקבה כ"ז שהיא פחותה מטפח והיינו לאחר ארבעים שנוצר בה הולד וכן פי' רשב"ג נמי כת"ק אלא שמפרש טפי. והא ליכא למימר דשמא שליא של בהמה חי' ועוף היא, כדבעי לקמן ר' יוסי בן שאול מרבי המפלת עורב ושליא מהו א"ל אין תולין את השליא אלא בדבר שיש במינו שליא.
